פסק-דין בתיק עמ"נ 20519-03-13

1.         בפני ערעור על החלטת ביה"ד לביקורת משמורת שדחה את בקשת המערערת 1 (להלן: " המערערת") להשתחרר ממשמורת, למרות שבעלה, המערער 2, (להלן: " המערער") הגיש בקשה למקלט מדיני וממתין להחלטת המשיב, ולאחר שבני הזוג הגישו בקשה להשוואת מעמדה של המערערת למעמדו של המערער.       
לטענת המערערים, על פי נוהלי המשיב, ועל פי פסיקת ביהמ"ש העליון בעע"מ 8908/11 אספו נ' משרד הפנים (להלן: " פס"ד אספו") אין להרחיק את המערערת מהארץ עד לחלוף 45 יום לאחר ההחלטה בבקשה למקלט מדיני שהגיש המערער ומשכך אין תכלית לשהייתה של המערערת במשמורת, מה גם שחלפו למעלה מ-60 יום ממעצרה.

העובדות

2.         המערערת הסתננה לישראל ביום 16.12.09 וטענה כי היא אריתראית שהגיעה לישראל במטרה לעבוד. בו ביום הוצא לה צו גירוש זמני. ביום 20.12.09 נערך לה תשאול בסופו לא זוהתה כאריתראית.

3.         ביום 27.12.09 הובאה המערערת בפני הממונה על ביקורת הגבולות והוצא כנגדה צו הרחקה וצו משמורת בהם לא צוין מקום לידתה או אזרחותה. מעת לעת נערכו דיונים בעניינה, אך צו המשמורת וצו ההרחקה נותרו על כנם.

4.         ב-11/10 הגישה המערערת ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע כנגד החלטת ביה"ד לביקורת משמורת ובית המשפט הורה לשחררה ממשמורת על מנת שתתברר זהותה.

5.         ביום 21.7.11 הוחלט כי לא ניתן לקבל את טענתה כי היא אריתראית ובקשתה למקלט מדיני נדחתה. בקשה לעיון חוזר שהגישה המערערת נמחקה והיה עליה לעזוב את ישראל תוך 7 ימים.  החלטה זו לא נתקפה על ידי המערערת.

6.         ביום 9.12.12, נתפסה המערערת על ידי מינהל אכיפה וזרים ברשות האוכלוסין וההגירה והושמה במשמורת. למערערת נערך שימוע והוצא לה צו משמורת. ביום 10.12.12 הוצא לה צו הרחקה.

7.         ביום 3.2.13, הגיש ב"כ העותרת בקשה  לשחרורה ממשמורת ובקשה להשוות את מעמדה למעמדו של בן זוגה, המערער. ביה"ד לבקורת משמורת דן בעניינה של המערערת מספר פעמים ולא מצא לשחררה. ביום 18.3.13 דחה המשיב את בקשתה להשוואת מעמדה למעמדן של העותר. 

8.         ביום 19.3.13 נשלחה תשובת רע"נ אכיפה, לפיה לא נמצאו טעמים לשחרור המערערת ממשמורת. עוד צוין בתשובה כי המערערת מסרבת לשתף פעולה עם הרחקתה.

9.         המערער הסתנן לישראל ביום 1.12.10.

ביום 8.12.10 הוצא כנגדו צו הרחקה. המערער מוכר כאריתראי, ועל כן ננקטת כלפיו מדיניות אי ההרחקה הזמנית.

ביום 31.3.13, ועל אף שהוא זכאי להגנה קבוצתית בישראל בהיותו אריתראי, הגיש בקשה פרטנית למקלט מדיני.

פס"ד אספו

10.        פס"ד אספו, דן בעניינם של אזרח אריתראי  (להלן: "אספו") שנכס לישראל שלא כדין  ולא הורחק לאור מדיניות אי הרחקה זמנית הנוהגת כלפי אזרחי אריתריאה.

בישראל הכיר אספו אזרחית אתיופית השוהה בישראל שלא כדין. השניים נשאו ביום 13.11.11 ולהם בן משותף.

לאחר שניתן פס"ד  בגדרו הוכר אספו כאריתראי, הוא פנה למשיב בבקשה להסדיר את מעמדה של בת זוגו. משלא התקבלה החלטה בבקשה הגישו אספו ובת זוגו עתירה מנהלית בה ביקשו להשוות את מעמדה של בת הזוג לזה של אספו - כלומר, לאפשר גם לה לחסות תחת ההגנה הזמנית ממנה נהנים אזרחי אריתריאה, למרות שהיא עצמה אינה אריתראית.

בימ"ש לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיאה אברהם יעקב) דחה את העתירה וקבע כי לא ניתן להשוות את מעמדם של הנהנים ממדיניות אי הרחקה למעמדם של פליטים או מבקשי מקלט.

בדיון הוברר כי כאשר מדובר בנתיני מדינות לגביהם נוהגת מדיניות אי ההרחקה הזמנית מופסק הטיפול בהם כפליטים וניתן להם מעמד כמי שנהנים ממדיניות אי ההרחקה ו"למעשה המשיב אינו מאפשר לאותם אנשים לטעון את טענותיהם ומפנה אותם למסלול המיוחד של מדיניות אי ההרחקה" (ס' 4 לפסק הדין).